<h1>העיטור הלכ' ציצית ש"א ח"ב</h1>
<h2>דף נה.</h2>
וגרסי' התם בסוכה (ט'.) תרי קראי כתיבי גדילים תעשה לך לשם חובך ועשו להם ציצת משלהן ש"מ דחוטין גזולין פסולין לציצת ומסתברא לן דאפי' לאחר יאוש דהכא שינוי ליכא כי היכי דאיכא שינוי השם לענין תרומה והקדש ומעשר. דתניא (ב"ק ס"ז.) הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש, ומשום מצוה הבאה בעבירה (הלכך) [ליכא] יאוש כדי לא קנה כדפסקינן בפ' מרובה (ב"ק ס"ז). והא דקשיא להו לרבוותא דעולא אדעולא דהתם בפ' הנזקין (גיטין נ"ה.) ס"ל יאוש לא קנה ובפ' הגוזל (ב"ק קי"ד.) אמר [גבי] מחשבה אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע ד"ה קנה, לאו דס"ל יאוש קנה אלא למעוטי דבסתם יאוש לא קני אפילו עם שינוי הרשות אבל בידוע הוא דקני עם שינוי הרשות ורבוותאי מוקמי בעלמא קנה אבל גבי קרבן לא קנה. ומסתברא כדפירשתי דאי איתא דלענין ממונא קנה קשיא הא דגרסינן התם (גיטין נ"ה:) כי אוקמוה רבנן מרשותא משעת גניבה או משעת הקדישה למנ"מ לגיזותי' וולדותי' ואסיקנא משעת הקדישה שלא יהא חוטא נשכר ש"מ משום ממונא [לא] קא קני. ומשום [מצוה] הבאה בעבירה ליכא כדמוכח בפ' לולב הגזול (והשיב) (ל'.) דקי"ל כשמואל דאמר התם ל"ש אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט ב' מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. וה"ה ליבש וכן הלכתא דהא רב אשי קאי כוותיה דקא מתרץ לעולם ביו"ט ראשון ולא מבעיא קאמר ועוד דרבא ועולא (ב"ק ס"ז:) ס"ל דהא דאמרינן קרבנו ולא הגזול והא דאמרינן נמי גזול דל"ל תקנתא טעמייהו משום דיאוש לא קני ולא מטעמא דמצוה הבאה בעבירה כדמוכח במרובה. וחוטין שאולין הלוואה היא דלא הדרי בעינייהו וכדידיה דמי.
